אז הגעת להחלטה והתחלת לחפש עבודה?
נהדר! השאלה היא איך.
אם הדחף הראשון שלך הוא להכנס לאתר דרושים ולהשתקע בו לשעות ארוכות עד למציאת המשרה המבוקשת, אני ממליץ לך בחום לעצור לרגע ולחשוב על זה.
אולי כדאי, ליתר בטחון, ללכת על חמישה רגעים (זה הזמן שלוקח לקרוא את הטקסט הזה, בדקתי). במהלך חמש הדקות הבאות, אני אסביר לא רק למה זו לא הדרך המומלצת, אלא גם אתן לך דרך פעולה לחיים שתוביל אותך באופן הרבה יותר בטוח, והרבה יותר מהיר, לעבר משרה שתכיל בתוכה גם הנאה, גם סיפוק, ולא פחות חשוב – הכנסה.
כפר הדייגים
הבה נדמיין שאנחנו מבקרים בכפר נידח, שבו כל התושבים מתפרנסים מדייג. הכפר נראה מוזנח ועני, ותושביו נראים כבויים למדיי. מדי בוקר, יוצאים אלפי (אולי עשרות? אלפי זה לא כפר) דייגים כחושים וכפופי גו לעבר האגם הגדול והעכור שאמור לספק להם את הסחורה, ומנסים את מזלם.
בכל בוקר הרוטינה חוזרת על עצמה. הם מתרכזים מסביב לאגם, אחד אחד הם מניפים את חכתם, מקמטים את מצחם , מביטים במים במבט מרוכז וזעוף, מחפשים איזשהו אות לשלל, רמז לחיים מתחת לפני המים, מקווים שאולי היום יצליחו לתפוס איזה דג שמן. או רזה.. ובכל יום, עם רדת החשיכה, מושכים הדייגים את חכותיהם בחזרה לאחר יום שלם תחת השמש הקופחת, וכמו ביום הקודם ובזה שלפניו, רובם שבים לביתם בידיים ריקות, ורק בודדים מצליחים לתפוס דגיג כלשהו.
בדרך הביתה משוחחים הדייגים מהאגם הגדול איש עם רעהו ומתלוננים על המצב. כולם בטוחים שפעם היה יותר טוב, היו הרבה דגים שמנים באגם, והפרנסה היתה מצויה.
בשלב זה אנחנו ניגשים לאחד הדייגים ושואלים בהתעניינות, “למה אתה לא מפזר כמה חכות מסביב לאגם?”.
בטון מיואש של מי שכבר ניסה, הוא עונה לנו, “אין מקום, האגם מלא בחכות.”
“אז למה אתה לא מנסה פתיון מסוג אחר? אולי משהו שימשוך את הדגים טוב יותר מאשר דייגים אחרים?”.
“מה הטעם?” הוא עונה, במבט ריק ונטול אנרגיה. “כולם פה ניסו כבר הכל, ואנחנו ממשיכים לחזור הביתה בידיים ריקות.”
לאחר כמה ימים של שהות בכפר, פתאום אנחנו שמים לב שפה ושם ישנם כמה דייגים שנראים קצת אחרת. הם נראים בריאים ושמחים יותר, הבתים שלהם מתוחזקים טוב יותר, הם אינם מקטרים כמו חבריהם לדיג, על פניהם הבעה אופטימית, והליכתם בטוחה בעצמה.
אנחנו ניגשים לאחד מהם ושואלים אותו מה הסוד שלו. “בואו איתי מחר מוקדם בבוקר, ותראו”, הוא עונה.
כבר ביציאה אנחנו מגלים להפתעתתנו שבאמצע הדרך לאגם הוא יורד מהשביל, ומתחיל ללכת בשדה, בדרך לא סלולה, עד שהוא מגיע לבריכה קטנה וצלולה, הרבה יותר קטנה מהאגם הגדול. הוא נעצר ליד הבריכה, וזורק לתוכה חכה. הוא מציב את החכה על כן, וממשיך ללכת.
בדרך הוא פוגש פה ושם בדייגים בודדים כמוהו, גם הם מאלו הבריאים והשמחים, והם מחליפים מידע על בריכות שראו בדרך. לכל אחד חכות מעט שונות שמתאימות לבריכות מסוימות ולאחרות לא.
מסתבר שבאיזור שמסביב לאגם מפוזרות המוני בריכות קטנות. בעזרת גישוש וחילופי מידע עם אחרים, עד הצהרים הוא מספיק להציב חכות בעשר מהן, וחוזר הביתה לשנת צהרים. אחר הצהרים הוא קם, ויוצא לאסוף את כל החכות שהשאיר. הוא חוזר הביתה עם שני דגים שמנים ודגיג אחד קטן.
אנחנו מביטים בדייג ובחבריו בפליאה, והוא בתמורה שולח לעברנו מבט מחייך. “ההבדל בין דרך הפעולה שלנו לבין ההתנהלות של שאר גיידי הכפר הוא מאוד פשוט”, אומר הדייג בעיניים בורקות. “האגם הגדול פירנס דורות של דייגים בכפר שלנו, אבל חלו בו שינויים רבים לאורך השנים. כיום, באגם הגדול יש מעט דגים קטנים, וכל דייגי הכפר כמעט מתחרים רק עליהם באותה נקודה גיאוגרפית. לעומת זאת, השדות המקיפים אותו מלאים בבריכות קטנות של מים צלולים. במרבית הבריכות, אגב, אין דגים בכלל” הוא מגלה לנו. “אבל לפעמים אני מוצא בריכה שיש בה דג שמן אחד או שניים, ומאחר ואנחנו כמות לא גדולה של דייגים, בדרך כלל אני היחיד שמצא אותה או כמעט היחיד. התחרות קטנה, המים טובים יותר, והתוצאה היא דגים איכוותיים שאני מצליח למצוא בתדירות יותר טובה.”
פתאום אנחנו מבינים שדרך הפעולה הזו נראית מאוד הגיונית. “אבל רגע…. אם זה כך, אז למה לא כולם עושים את זה?” אנחנו שואלים בתדהמה. “אני לא בטוח”, הוא מושך בכתפיו. “אולי זה בגלל שהרבה יותר קל לקום בבוקר, להמשיך ללכת באותו שביל צפוי שכולם הולכים בו, לחזור להתיישב באותו מקום שכולם מתיישבים בו, להעביר שעות בבהייה חסרת מעש, ואז לחזור ולהתלונן בערב על המצב.
לעומת זאת, הרבה יותר מאתגר להחליט בכל יום מחדש לרדת מהשביל, לחפש אפשרויות חדשות שאין לי שום ערבות שיניבו לי שלל, לפתוח בשיחה עם אנשים בדרך, לנהל משימות קטנות רבות, ולחזור הביתה כשהיום לא היה דומה לאתמול ואני יודע שלא יהיה דומה למחר.”
אנחנו חוזרים מהביקור בכפר ומהרהרים במה ששמענו. אכן, פעמים רבות אנחנו מעדיפים להמשיך לפעול באותה הדרך שבה פעלנו אתמול, ושכבר הפכה להרגל, גם אם זו אינה מניבה פירות. זו הדרך שאנו מכירים, והיא מאפשרת לנו להנות מחיים קלים יותר – כרגע. אבל במקרים מסויימים, חיים קלים יותר כרגע פירושם מחיר גבוה יותר בהמשך, ולא פעם אנו לומדים לגלות שאותם אלו שמצליחים ומאושרים יותר, הם דווקא אלו שבחרו בדרך היותר מאתגרת, אבל גם הנכונה יותר.
וכמו בחיים, גם כשזה מגיע לחיפוש עבודה, מרבית ההזדמנויות אינן רובצות וממתינות לך באתר הדרושים. כדי להגיע למשרה הרצויה, יש לצאת ולחפש אותה.
מרבית המשרות אינן נמצאות באגם הגדול, הלא הוא אתרי הדרושים, אלא מפוזרות בבריכות קטנות – קבוצות קטנות של עובדים וחבריהם שיודעים, בין אם מפה לאוזן או ממידע פנימי, על משרה שתיפתח או שנפתחה ולא פורסמה באתרי הדרושים.
מהי הדרך הנכונה לחפש עבודה אם כך?
קוראים לזה נטוורקינג, והכוונה היא שעלינו להשקיע את מרבית הזמן במציאת דרכים שיאפשרו לנו להגיע מהמכרים והחברים שלנו, אל המכרים והחברים שלהם, ומהם אל המכרים של המכרים שלהם, וכך הלאה.
עלינו ללמוד כיצד להציג בצורה המיטבית את עצמנו, את הכישורים שלנו ואת השאיפות שלנו בתחום התעסוקה .
והכי חשוב – עלינו להזכיר לעצמנו כל הזמן, שהדרך שנראית מאתגרת יותר כרגע, היא בעצם נכונה וקלה יותר לטווח הארוך.
איך עושים את זה?
הנה רעיון נחמד להתחיל בו – שלחו הודעת וואטסאפ לעשרה חברים, מכרים ובני משפחה, בסגנון הזה: “שלום ___, מה שלומך? אני פונה אליך כחלק מקבוצה קטנה של חברים ומכרים שאני סומך/ת עליהם ואשמח להיעזר בהם. בימים אלו אני מתחיל/ה לבחון את הצעד הבא שלי בקריירה, ולפני שאתחיל לחפש עבודה אני רוצה חחמוד את שוק התעסוקה ולהבין מהו המסלול התעסוקתי שיתאים לי ואצליח בו כמה שיותר – זאת דרך שיחות עם אנשים מהתחום. האם את/ה מכיר/ה אנשים שעובדים או מבינים בתחום XXXX, ואוכל לשוחח איתם בטלפון?
יכול להיות שהפעולה הקטנה הזו תוביל ל ארבע שיחות טלפון – ומתוך השיחות הללו, תצליחו להשיג מידע על שוק העבודה, לגלות מהם המסלולים שיתאימו לכם, להבין מה חשוב למעסיקים וכיצד להציג את עצמכם, וליצור קשרים שאולי יעזרו בשלב הבא. בכל שיחה, תמיד כדאי לסיים באמירה: “אני מודה לך מקרב לב על הזמן ועל העזרה. האם יש עוד אנשים שאת/ה מכיר/ה שכדאי לי לשוחח איתם וללמוד מהם עוד?”
כל שיחה כזו תועיל בפני עצמה, וגם תשאיר חכה. אותם אנשים, במידה ויתרשמו מכם לטובה, ישמחו להפנות אליכם הצעות עבודה שהם שומעים עליהם, בנוסף למתן המידע החיוני שיעזור לכם לקבל החלטות נכונות, ולהעביר מסרים נכונים בתהליך הקבלה.
נטוורקינג זה לא דבר מסובך במיוחד. רק צריך לקום בבוקר, להחליט שהיום יורדים מהשביל הסלול, ולעשות את זה.
בהצלחה!
על המחבר:
יובל שפיר הוא מומחה לקריירה, מייסד ומנכ”ל iDecide מאז 2006. לשעבר יועץ מקינזי, וכיהן כיו”ר האגודה הישראלית ליעוץ תעסוקתי ולפיתוח קריירה (איל”ת). החברה מפתחת ומעבירה הרצאות, סדנאות, קורסים אקדמיים וכלים בתחומים של מציאת כיוון, מציאת עבודה, חינוך לקריירה, פיתוח קריירה בארגון, ומיצוי הפוטנציאל של צוותי עובדים.
